Afleveringen
-
מזמור הדרכה וביטחון. קריאה שלא להתקנא ברשעים אלא לבטוח בה', לעשות טוב ולהמתין לישועתו. השוואה בין סופם של הרשעים לבין אחרית הצדיקים, והבטחה שה' תומך בצדיקים ומוריש להם את הארץ.
מזמור תחנונים בעת ייסורים. דוד מתאר את כאביו הגופניים והנפשיים, את חטאיו ואת התרחקות אוהביו ממנו. בקשה שה' לא יעזבנו ולא ירחק ממנו, אלא יחיש לעזרתו ולהושיעו.
-
תפילת דוד על רדיפת אויביו. בקשה שה' יריב את ריבו ויילחם במבקשי נפשו. תיאור רדיפת שונאיו ללא סיבה, תפילתו עליהם בעת חוליים, ובקשה שיבוא עליהם גמולם. סיום בהבטחה להודות לה' ברבים ולשמוח בישועתו.
נאום פשע לרשע. תיאור דרכו של הרשע שאינו ירא את ה', לעומת שבח לחסדי ה' ולצדקתו – “מה יקר חסדך אלוהים”. תפילה להמשך חסדי ה' ליראיו ולישרי לב, ובקשה שלא תגבר יד הרשעים. סיום בהכרזה על נפילת פועלי האוון.
-
Zijn er afleveringen die ontbreken?
-
שבח לה' על בריאת העולם והשגחתו. קריאה לצדיקים להודות ולהלל את ה'. ה' משגיח על כל בני האדם ומפר את עצת הגויים. אין הישועה באה מכוח צבא וסוס, אלא מעיני ה' אל יראיו והמייחלים לחסדו. סיום בתפילה לביטחון בחסד ה'.
לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך. הודיה על ההצלה וקריאה ליראת ה' – “טעמו וראו כי טוב ה'”. הדרכה לשמירת הלשון ולעשיית טוב, והבטחה שה' קרוב לנשברי לב ושומר את הצדיק מכל צרותיו. סיום בהבטחה: “פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו”.
-
תפילת דוד בעת צרה. בקשה לחסות בה' ולהינצל מאויביו – “בידך אפקיד רוחי”. תיאור המצוקה, הביזיון והרדיפות מחד, ומאידך ביטחון בחסדי ה' ובהשגחתו. הודיה על ישועת ה' וקריאה לכל חסידיו לאהוב את ה' ולהתחזק בו.
משכיל לדוד. אשרי נשוי פשע וכסוי חטאה. תיאור הייסורים שקדמו לווידוי החטא וההקלה שבאה לאחר הסליחה. קריאה לבטוח בה', להישמע להדרכתו ולא להיות כסוס וכפרד. סיום בשמחה ובשבח לה' של הצדיקים וישרי הלב.
-
מזמור על קול ה'. “קול ה'” נשמע על המים, בארזים, במדבר ובבריאה כולה, ומגלה את גבורת ה' והדרו. כל באי היכלו אומרים כבוד. ה' יושב למבול וישב מלך לעולם, ויברך את עמו בשלום.
מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. הודיה על ישועת ה' לאחר צרה גדולה – “הפכת מספדי למחול לי”. תיאור המעבר מן האבל אל השמחה, וההכרה שהחיים והישועה באים מאת ה'. סיום בהבטחה להודות לה' לעולם.
-
תפילת דוד שיבחנו ה' לפי יושרו ותומו. הצהרת נאמנותו לה' והתרחקותו מאנשי שקר ורשע. אהבתו לבית ה' ולמקום השראת שכינתו, ובקשה שלא ייאסף עם החוטאים אלא יזכה להודות לה' בקהל.
“ה' אורי וישעי”. ביטחון בה' מול אויבים המבקשים להילחם בו. משאלתו האחת – לשבת בבית ה' ולחזות בנועמו. תפילה שלא יסתיר ה' פניו ממנו, וסיום באמונה ובתקווה – “קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך”.
תפילת דוד להצלה מאויביו. בקשה שה' ישמע את קול תחנוניו ולא ימשכהו עם הרשעים. הודיה על כך שה' שמע את תפילתו והוא עוז ומגן לעמו ולמשיחו. סיום בבקשה: “הושיעה את עמך וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד העולם”.
-
מזמור הרועה. “ה' רועי לא אחסר” – ביטחון בהשגחת ה' ובהנהגתו גם בגיא צלמוות. תיאור חסדי ה' המנחה, מנחם ומכין שולחן לפני אויביו. ביטחון לשבת בבית ה' לאורך ימים.
“לה' הארץ ומלואה”. תיאור מלכות ה' על הבריאה. “מי יעלה בהר ה'” – מעלותיו של נקי כפיים ובר לבב. קריאה לשערי המקדש להיפתח לקראת כניסת “מלך הכבוד”.
תפילת דוד להדרכת ה'. בקשה להינצל מאויביו וללכת בדרך האמת. זיכרון רחמי ה' וחסדיו, ובקשה למחילת החטאים. שבח לדרכי ה' ולבריתו עם יראיו, ותפילה לגאולת ישראל מכל צרותיו.
-
מזמור הודיה על ישועת המלך. ה' משמח את המלך בישועתו, מעניק לו חיים, כבוד והדר, ומבטיח לו ניצחון על כל אויביו. ביטחון במלכות ה' ובפורענות הצפויה לשונאיו.
מזמור תחינה מתוך צרה גדולה. “אלי אלי למה עזבתני” – תיאור הלעג, הסבל והמצוקה, לצד ביטחון בה' המושיע. בקשה להצלה מיד אויביו. סיום בהודיה לה' ובקריאה לספר את ישועתו בקהל, עד שכל אפסי ארץ יזכרו וישובו אל ה' וכל משפחות גויים ישתחוו לפניו.
-
מזמור על גילוי כבוד ה' בבריאה ובתורה. “השמים מספרים כבוד אל” – גרמי השמים מעידים על גדולת הבורא בכל הארץ. שבח לתורת ה' – תמימה, נאמנה וישרה, המשיבת נפש ומחכימת פתי. תפילה להינצל משגיאות ומזדים, ושתהיה עבודת האדם רצויה לפני ה'.
תפילה למלך ביום צרה. בקשה שה' יענהו מציון ויזכור את קרבנותיו. העם מתפלל להצלחתו במלחמה ולמילוי משאלותיו. ביטחון בישועת ה' – “אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוהינו נזכיר”. סיום בבקשה: “ה' הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו”.
-
תפילת דוד להצלה מאויביו. בקשה שה' ישמע את צדקתו ויבחן את דרכיו. תיאור הרשעים הסובבים אותו כאריה הכוסף לטרוף, ובקשה שה' יצילו מידם. דוד מבקש לראות פני ה' בצדק ולשבוע בהקיץ מתמונתו.
שירת דוד ביום שהצילו ה' מכף כל אויביו ומיד שאול. תיאור ה' כסלע, מצודה ומושיע. תיאור פיוטי של התגלות ה' להצלת עבדו מתוך סערה, אש וברקים. דוד מודה לה' על הישועות ועל הניצחונות שנתן לו על אויביו. ה' גומל לו כצדקו ומגדיל ישועות מלכו, חסד לדוד ולזרעו עד עולם.
-
תיאור השחתת הדור – “אמר נבל בלבו אין אלוהים”. בני האדם סרו מן הדרך ואין עושה טוב. הרשעים אוכלים את עמי ואינם קוראים אל ה'. ביטחון כי ה' עם דור צדיק וישועת ישראל תבוא מציון.
“ה' מי יגור באוהלך”. תיאור דרכו של האדם הראוי לשכון לפני ה' – הולך תמים, פועל צדק ודובר אמת בלבבו. אינו מרכל, אינו עושה רעה לרעהו, מכבד יראי ה' ואינו נוטה אחר בצע. “עושה אלה לא ימוט לעולם”.
מכתם לדוד. ביטחון בה' ובחלקו – “ה' מנת חלקי וכוסי”. שמחה על הקרבה אל ה' וההליכה בעצותיו. ביטחון שה' לא יעזוב את נפשו לשאול ולא ייתן לחסידו לראות שחת. סיום בדבקות בה' – “שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח”.
-
מזמור ביטחון בה'. דוד דוחה את עצת המבקשים ממנו לברוח מפני הרשעים. ה' בהיכל קדשו ובוחן צדיק ורשע, אוהב צדקות וישר יחזו פניו. נבואת פורענות על הרשעים וביטחון במשפט ה'.
תפילה על דור של שקר וחנופה. “הושיעה ה' כי גמר חסיד”. בני אדם מדברים חלקות ולב ולב, וה' מבטיח לקום להושיע את העניים והאביונים. דברי ה' טהורים ומזוקקים, והוא שומר את חסידיו גם בדור של רשע.
תפילת יחיד מתוך מצוקה. “עד אנה ה' תשכחני נצח”. תחושת הסתר פנים ומצוקת הלב מפני האויב. בקשה שה' יאיר את עיניו ויצילו מנפילה. סיום בביטחון בחסד ה' ובהודיה על ישועתו.
-
מזמור הלל על גדולת ה' בבריאה. התבוננות בשמים, בירח ובכוכבים מביאה לתמיהה – “מה אנוש כי תזכרנו”. האדם נתמנה למשול במעשי הבריאה, וכל היקום מעיד על כבוד ה' – “ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ”.
הודיה לה' על משפטו וישועתו. ה' שופט צדק ומפיל גויים ורשעים, ומציל את העניים והנדכאים. קריאה להלל את ה' יושב ציון ולבטוח בו בעת צרה. תפילה שיקום ה' וישפוט את הגויים.
למה ה' עומד מרחוק בעת צרה. תיאור דרכי הרשע – גאוותו, חמסו ומארביו לחלשים ולעניים. תפילה שה' יקום, ישבור את זרוע הרשע ויעשה משפט ליתום ולנדכא. ביטחון במלכות ה' ובישועתו לענווים.
-
מזמור תחנונים בעת צרה וחולי. דוד מבקש רחמים – “חנני ה' כי אומלל אני”, ומתאר את יגונו, דמעותיו ופחדו מפני אויביו. ביטחון כי ה' שמע את תפילתו וידחה את כל פועלי האוון מפניו.
שגיון לדוד על דברי כוש בן ימיני. דוד מבקש מה' להצילו מרודפיו, ונשבע כי לא עשה את המעשים המיוחסים לו – “אם עשיתי זאת... אם גמלתי שולמי רע”. בקשה שה' ישפוט אותו בצדקו ויקים משפט על העמים. תיאור הרשע הכורה שוחה ונופל בה, ורעתו שבה על ראשו. סיום בהודיה – “אודה ה' כצדקו ואזמרה שם ה' עליון”.
-
מזמור דוד בברחו מפני אבשלום בנו. דוד זועק אל ה' מפני אויביו הרבים הבטוחים בנפילתו. ביטחונו בה' המגן עליו ומרים ראשו, והודיה על הישועה – “לה' הישועה על עמך ברכתך סלה”.
קריאה אל ה' בעת צרה ובקשה שיאיר פניו לעמו. תוכחה לבני אדם הרודפים ריק וכזב, וקריאה לבטוח בה'. ביטחון ושלווה גם בשעת לילה – “בשלום יחדו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני”.
תפילת שחרית ובקשה להנהגת ה'. תיאור הרשעים ופיהם המלא מרמה, לעומת אהבת ה' לצדיקים. בקשה שיובלו בדרך הישר ושישמחו כל החוסים בה', כי ה' מגן עליהם ומעטירם ברצון.
-
פתיחה לכתובים ותהילים - קולו של האדם הפונה לאלוהיו. המבנה של תהילים כפי שמתבטא בחמשת ספריו - דוד הפרט, דוד המלך, חורבן וגלות, התקומה, שיבת ציון. הסוגות השונות של מזמורי תהילים - מזמורי תפילה וזעקה, קינה, תלונה, הילול, הטפה. הכותרות בראשי המזמורים. כותבי המזמורים.
מזמורי הפתיחה של תהילים - הצדיק אל מול הרשעים בפרט ובכלל. תורת ה' ומלכות ה'.
אשרי האיש ההולך בדרך ה' ואינו נמשך אחר עצת רשעים. הצדיק נמשל לעץ שתול על פלגי מים המצליח בכל דרכיו, ואילו הרשעים כמוץ אשר תדפנו רוח. ה' יודע דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד.
למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק. מלכי הארץ מתייצבים כנגד ה' וכנגד משיחו, וה' יושב בשמים ישחק למו. הבטחת מלכותו של בן דוד על הגויים כולם. קריאה למלכים ולעמי הארץ לעבוד את ה' ביראה ולקבל את מלכותו, “אשרי כל חוסי בו”.
-
שיעור מיוחד על המעבר מנביאים לכתובים.
שני תקופות בנביאים, עד ימי עוזיהו, ומימי עוזיהו והלאה. שמקביל להופעת נביאי הכתב, הנביאים כקול ה' המתגלה בעולם, לעומת הכתובים בהם האדם שמחפש את ה'. ההקבלה הכרונולוגית לימי בית ראשון לעומת בית שני, והחורבן כקו פרשת המים לעניין זה, החריגוּת של חגי זכריה ומלאכי אחרוני הנביאים בבית שני, והסיבה שצריך דברי הימים חדש [בנוסף על ספר מלכים], סיום בדברי מלאכי על הצורך לזכור את התורה והנביאים.
-
ה' מוכיח את ישראל על כפיות הטובה כלפי אהבתו להם. תוכחה לכהנים המבזים את שם ה' ומקריבים קרבנות פגומים. ה' מודיע כי אינו חפץ בעבודתם כך, וכי שמו גדול בגויים. המשך התוכחה לכהנים על שהשחיתו את ברית לוי והכשילו את הרבים בתורה. תוכחה על נישואי תערובת ועל הבוגדים בנשות נעוריהם.
העם תמה על משפט ה', וה' מבטיח לשלוח את מלאכו לפנות דרך לפניו. בוא האדון אל היכלו ויום הדין הקרב. תוכחה על גזל מעשרות ותרומות וקריאה לשוב אל ה'. העם טוען כי אין תועלת בעבודת ה', ולעומתם נכתב ספר זיכרון ליראי ה'. יום ה' הקרב – הרשעים יהיו כקש והצדיקים יירפאו “בכנפיה”. סיום הספר בקריאה לזכור את תורת משה ובהבטחה לשליחת אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא.
-
המשך נבואת אחרית הימים. “ביום ההוא” ייפתח מקור לטהרת חטאת ונידה. כריתת העבודה הזרה, נביאי השקר ורוח הטומאה מן הארץ. תיאור הכאת הרועה ופיזור הצאן, וצירוף השארית בכור המצרף כסף וזהב עד שתקרא בשם ה'.
יום ה' על ירושלים. העמים נאספים למלחמה על העיר והיא נכבשת בחלקה, וה' יוצא ונלחם בגויים. הר הזיתים נבקע לשניים והנמלטים בורחים בגיא. מלכות ה' מתגלה על כל הארץ – “והיה ה' למלך על כל הארץ”. נבואות על מפלת הגויים, עליית העמים לחוג את חג הסוכות בירושלים, וקדושת ירושלים והמקדש.
-
משל הרועים והצאן. הנביא רועה את צאן ההרגה ונוטל את שני מקלותיו – נועם וחובלים. דחיית הרועה בידי העם ושכרו – שלושים כסף – המושלכים אל בית ה'. שבירת המקלות כסמל להפרת הברית ולאחווה בין יהודה וישראל. נבואה על הרועה האויל אשר יקום על העם ואינו פוקד את הצאן.
נבואה על ירושלים באחרית הימים. ירושלים תהיה סף רעל ואבן מעמסה לכל העמים הנאספים עליה. ה' יושיע את יהודה ויגן על ירושלים. שפיכת רוח חן ותחנונים על בית דוד ועל יושבי ירושלים – “והביטו אלי את אשר דקרו” – ומספד גדול בארץ על כל יחיד.
- Laat meer zien
