Afleveringen
-
מה המשמעות של לעשות כמה אימונים ביום מגיל 11?
על מה מדברים איתנו כשאנחנו חוזרים הביתה מתחרות או מאימון?
ואיזה מקום אנחנו מעניקים לרגשות שלנו בתוך הספורט? ובכלל בחיים שלנו...
ניר התחיל את דרכו כשחיין תחרותי, משם עבר לטריאתלון ואחרי הצבא התחיל להתחרות בתחרויות איש ברזל - ומהר מצא את עצמו בטופ הישראלי בתחום. שוחחתי עם ניר על האופן שבו הספורט השפיע עליו לאורך חייו, על הדרכים השונות שבהן ניתן להבין תחרות ולהתמודד עם תחרותיות, ובעיקר בעיקר על החשיבות של שיח פתוח על רגשות, תחושות וחוויות בחיים שלנו.
האזנה נעימה 😊
-
פרק מנצח לשנה מנצחת!
פרק על תחרותיות טהורה. פרק שכל מי שהוא אפילו קצת תחרותי - חייב להאזין לו. פרק שכל מי שהמשפחה שלו קיצרה אי פעם חופשה כדי שהוא יספיק להגיע לתחרות - יזדהה איתו בקלות. פרק שלוקח את התחרותיות צעד אחד קדימה.
ובמילים אחרות, השבוע אירחתי את ניצן עמית, האיש והתחרות; שוחחנו על התחרותיות שליוותה אותו בחייו כספורטאי (קרטה ואתלטיקה קלה) ואיך אפשר להגיע ממקום של תחרותיות שלילית לתחרות חיובית.
האזנה נעימה ומנצחת! ירדן :)
-
Zijn er afleveringen die ontbreken?
-
קיריל מגדיר את עצמו כמי שהיה ילד שמן וחולה. ילד שלא ידע לבקש עזרה, אבל תמיד היה הראשון להעניק אותה. לאט לאט הפך קיריל לספורטאי, אבל הוא לא באמת ידע איך להתמודד עם הדפוסים שהפריעו לו כילד. וגם שהלך לו הכי טוב, הוא לא ידע לתחזק את זה.
אז מה גורם לנו לא לבקש עזרה, מה המחירים של לא לאהוב את הגוף שלנו ואת עצמנו ולמה שווה לפעמים לעצור את התחרות ולהחליף את הראבק בתנועה איטית וארוכה...?
האזנה נעימה 😊
ירדן
-
גור הוא כנראה הנינג'ה הזקוף בעולם. יותר מזה, הוא כנראה האדם הזקוף בעולם. הוא ישר, מוקפד, מדויק, הגון, חזק וקר רוח, וזה נראה כאילו כל מכשול שהוא עובר – על מסלול הנינג'ה ובחיים – הוא יודע בדיוק מה הוא עושה ושום דבר לא יוכל לשבור אותו. אבל הדרך שהוא עבר כדי להגיע לאן שהוא היום לא תמיד היתה כל כך ישרה, ודווקא נקודת משבר בחייו היא שהובילה אותו להחלטה -- להיות כל יום האדם הכי טוב שהוא יכול להיות.
מזמינה אתכם להאזין לפרק מעורר השראה במיוחד, וממליצה בסופו לקחת לעצמכם חמש דקות לחשוב מי האדם האידיאלי שאתם הייתם רוצים להיות.
האזנה נעימה! ירדן 😊
-
מה יקרה אם יגידו לנו שזה בסדר להיות עצובים? שלא צריך להפסיק לדאוג? שלא חייבים להיות שמחים כל הזמן?
כי לפעמים אני עצובה, ולפעמים אני אפילו ממש עצובה... ואני חושבת שהיה עוזר לי הרבה יותר אם היו אומרים לי "זה באמת כואב, תבכי, זה בסדר להיות עצובה" ולא "את מגזימה, הכל טוב, יהיה בסדר".
וככל שאני חוקרת יותר את הנושא של תחרותיות אני מבינה כמה חשוב לתת לכאב וללחץ מקום של כבוד. ואחד האנשים שלגמרי הדהד לי את התובנה הזאת ונתן לה גושפנקה מחקרית היה הפסיכולוג אורי ברונפמן - שמאמין שלא חייבים להיות שמחים כל הזמן. ההיפך הוא הנכון! להיות לחוצים זה מצוין, לדאוג זה מעולה. לתת מקום לרגשות האלה – זה מה שיעזור לנו להגיע לגדולה שאנחנו מחפשים, ולא להיפך.
אז ברוכים הבאים לפרק מלמד במיוחד על הפסיכולוגיה של התחרות. מוזמנים ללמוד על המערכות שמפעילות אותנו, איך להתחזק במקומות קשים ולמה אתם חייבים להוריד מהאוטו שלכם את הסטיקר "תן חיוך הכל לטובה".
האזנה נעימה 😊 ירדן
-
איך זה לגדול עם רצון ענק להצליח שמכניס אותך לסטרס תמידי? מה קורה כשאת לא באמת יודעת איך להתמודד עם הלחץ? איך זה להחליט לפרוש כשכולם מכירים אותך בתור הספורטאית? ומה זה אומר לגלות בגיל 23 שאת בעצם חיה עם מאמנת רוסיה קשוחה בתוך הראש שלך?
בפרק מרתק ומצחיק במיוחד, אירחתי את הסטנדאפיסטית נועה מנור לדבר על הלחץ שמלווה את ההתבגרות כספורטאית תחרותית, את הקושי שבלהציג משהו אחד – ובפנים להיות משהו אחר, ואת השחרור שבא עם הצחוק והנגיעה באמת.
ממליצה בחום ללחוץ פליי, לצחוק ולשחרר.
האזנה נעימה 😊 ירדן
-
זה ברור שלהיות הישראלית הראשונה שכובשת את פסגת העולם זה הישג מרשים נכון?
אז זהו, שלא לכולם זה ברור. למשל לדניאל וולפסון, האישה המדהימה שעשתה זאת, זה נראה כמו אירוע רגיל וממש אבל ממש לא הישג מיוחד.
אז איך זה שכל כך קל לנו לזהות גדולה של אחרים ולא של עצמנו? ומתי נגיד לעצמנו שהשגנו מספיק או נרגיש שעשינו משהו מיוחד?
ואיך בכלל אפשר להציב יעד כמו לטפס על פסגת האוורסט ולפעול כדי להגשים אותו? איך מתמודדים עם האפשרות שלא נצליח להשיג את המטרה? ואיזה מחירים אנחנו מוכנים לשלם עבור הגשמת החלומות שלנו?...
לשמחתי הצלחתי להיפגש עם דניאל רגע לפני שהיא טסה לכבוש פסגות נוספות ולשוחח על כל השאלות הללו והרבה יותר.
האזנה נעימה 😊 ירדן
-
החיים שלנו מורכבים מהרבה עולמות. ולפעמים העולמות האלה הם מאד שונים אחד מהשני.
בעולם אחד אני שחיינית מצטיינת, שיאנית ישראל, מוקפת בחברים, חזקה, אתלטית ומועצמת.
ובעולם אחר אני הילדה המוזרה בבית הספר שאין לה זמן לכלום, אין לה חברים ונאלצת לשבת לבד בהפסקות.
בעולם אחד אני גאה בעצמי, באישיות שלי, בנוכחות שלי ובגוף שלי,
ובעולם אחר עושים עלי חרם. אני מתביישת בעצמי ורק רוצה להיות כמו כולם.
אז איך מתמרנים בין שני העולמות?
ומה קורה שדווקא העולם שבו אני מרגישה הכי חזקה מתחיל להתערער?
השבוע אירחתי את מונה מירון ושוחחנו על כל השאלות הללו. דיברנו על תחושת המסוגלות וההעצמה שספורט תחרותי יכול להעניק לנו, על האתגרים שבלהיות שחיינית מובילה ומצד שני לחוות חרם בתיכון, ועל שאלות שנוגעות בכישרון ענק, רצון לא ברור, ורדיפה אחרי חלומות שהם לא תמיד שלך.
האזנה נעימה 😊
ירדן
-
לרגע עצרת פעם לתהות מה זה הדבר הזה שמלווה אותנו כל החיים?
בכל בחירה שלנו, בכל דרך, בכל פסגה ובכל תחתית. לפעמים הוא גדול ומאיים וחזק, ולפעמים הוא כל כך חלש עד שנראה שהוא לא קיים.
ולא משנה כמה ננסה לברוח ממנו או להתעלם ממנו. הוא תמיד שם. ככה זה הצל שלנו.
כל הדברים שהם חלק מאיתנו אבל הם גם לא...כי אנחנו לא באמת מקבלים אותם, לא נותנים להם מקום. אז הם עוברים החוצה, ונהיים משהו אפל, ומפחיד ולא ברור. אבל הם לא באמת עוזבים אותנו.
והחלטתי הפרק הזה, ככה לרגל השנה החדשה, להפסיק לברוח מהצל שלי. ובמקום זה להסתכל לו ישר בעיניים.
להסתכל על כל הדברים שהרחקתי מעצמי לאורך השנים, ולנסות דווקא לקבל אותם. לאהוב אותם.
ואני מזמינה אותך לעשות את אותו הדבר.
האזנה נעימה 😊 ירדן
-
מה עולה לך בראש שאומרים לך לדמיין ספורטאי מקצועי? אתלט על, ברמות הגבוהות ביותר.
ומה עולה לך בראש שאומרים לך שחיין מקצועי? אלוף הארץ? ולדמיין תחרויות שחייה...
ואיזו תמונה עולה שאומרים לך לדמיין מישהו שקופץ למים כמו הומו? או שוחה כמו הומו? או רץ כמו הומו?
ועכשיו תכלס, האם שתי התמונות האלה שדמיינת תואמות אחת את השניה?...או שלא כל כך.
כדי להבין את הדברים האלה לעומק, ולדעת קצת יותר על שאלות של זהות מינית ואיפה הן משתלבות בגיל ההתבגרות, בספורט, בתחרותיות – ובכלל בעולם שלנו, אירחתי השבוע את איתי איתמר.
שוחחנו על הקושי שהוא חווה לחבר בין העולמות של פנימיות לתחרותיות, על החוויות של לגדול כשחיין מקצועי מבלי להרגיש שייכות אמיתית לקבוצה ולעצמך, ועל הצורך החשוב כל כך לדבר יותר בחברה שלנו על כל הדברים האלה.
האזנה נעימה :)
ירדן
-
מתי נחת בפעם האחרונה? ככה מנוחה כמו שצריך. רביצה אמיתית. חוסר מעש מוחלט. מתוך פירגון עצמי ובלי רגשות אשם.
מתי הרגשת שהגעת למטרה? שמה שאת עושה זה מספיק. שאת מספיקה.
מתי הקשבת לעצמך, רק לעצמך? וידעת – שאת יודעת הכי טוב.
מתי הרשת לעצמך לבקש עזרה? להיות חלשה? ופגיעה? מתוך הבנה שזה המקום הכי חזק שיש.
השבוע אירחתי את סשה חזנוב, לשיחה בלב פתוח על כל השאלות הללו, ועל התחרות שבחיינו – שלנו עם אחרים ושלנו עם עצמנו, על הסכנה שבניתוק מעצמנו בתוך העולם התחרותי, ואיך אפשר להבריא מכל הדברים האלה.
*ולמי שלא מכיר.ה - לינק לפוסט הלביאה:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10158680590214237&id=788374236
פרק שאת לא רוצה לפספס. פרק שיעזור לכולנו להבין, שכבר ניצחנו את התחרות.
האזנה נעימה 😊
ירדן
-
מכירים את אז שאתם לא יכולים לסיים את האימון עד שהשעון מראה ש...
שרצתם (...או שחיתם או רכבתם) מספר עגול של קילומטרים? או שהתאמנתם בדיוק שעה עגולה (או ככה מספר יפה של דקות שנגמר ב5 או 0)? שפתאום אתם מוצאים את עצמכם משלימים את האימון בהקפות בחניה? או שאתם לא עוצרים עד שתסיימו את כמות הצעדים שהשעון "מרשה" לכם?ואולי זה מתרחב גם לתחומי חיים אחרים, שאתם חייבים לאכול בדיוק X קלוריות, לעשות בדיוק X אימונים, לפעול כמו מכונה לא משנה מה אתם מרגישים.
אז ברוך הבא ל OCD של הספורטאים. ובכלל שלנו, האנשים התחרותיים.
וברוך הבא לפרק נוסף – שבו אירחתי את קיריל אולמן, שמכיר טוב טוב את העולם הזה, ואחרי שנים של תחרויות (טניס, אתלטיקה, מרתון) הצליח לנצח את השעון. ומשתף אותנו בדרך המדהימה שלו לניצחון הזה, ומה כולנו יכולים ללמוד מהמסע שלו.
אז אם משהו מהדברים האלה מוכר לך, אל תוותר.י על הפרק הזה.
האזנה נעימה 😊 ירדן
-
מתי בפעם האחרונה ניצחת? מתי באמת הרגשת ניצחת? ניצחון קטן או גדול. ובואו נחזור לרגע הזה. האם הענקת לעצמך מדליה? גביע? טפיחה על השכם? חיוך? גאווה? אולי אפילו הרשת לעצמך...לעוף על עצמך?! והאם באותו רגע עצרת אחורה להסתכל על כל מה שעברת עד הניצחון?
או שפעלת כמוני...ואיך ששמו עליך את המדליה ישר מיהרת להוריד. כי מה זה באמת משנה.
אז אני חושבת שהגיע הזמן לצלול לפרק קצת אחר ולעשות את הבלתי יאומן. ולהתחיל לעוף.
האזנה נעימה :)
ירדן
-
פרק ספיישל לרגל מה שמסתמן כסיפור הכי גדול של אולימפיאדת טוקיו – ה"קריסה" המנטלית של המתעמלת מס' 1 בעולם, סימון ביילס, שבחרה להעדיף את הבריאות הנפשית שלה רגע לפני שהוכרעה על ידי הלחץ.
השבוע אירחתי את לאה פולונסקי, שהיתה רחוקה 9 מאיות מהשגת הקריטריון האולימפי (בדיוק באותו משחה שבה אחיה הגדול קבע את הקריטריון) – לשיחה על המשמעויות של חיים בשגרה של לחץ תמידי וציפיות נוקשות, מבחוץ ומבפנים.
שוחחנו על תחושות של פספוס, על התמודדות עם הצלחה של אחרים וחוסר הצלחה של עצמך, על תחושות שחרור והקלה שיכולות להגיע דווקא מהמקומות הכי לא צפויים, וכמובן על איך כל זה קשור ל"קריסה" המנטלית של סימון ביילס, המתעמלת העל אנושית, שברגע האמת החליטה שהיא פורשת מהתחרות. אז האם הקריסה של סימון ביילס באמת מפתיעה?
האזנה נעימה :) ירדן
-
לכבוד טקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו 2020 (2021), אירחתי את חלי רוזנשטיין לשיחה על איך זה להציב לעצמך מטרה ברורה של להגיע לאולימפיאדה – ולא להצליח לעמוד בה. על איך חיים עם תחושת ההחמצה לאורך שנים, ואיך מוצאים זהות חדשה אחרי ההבנה שאת לא תהיי ספורטאית אולימפית.
דיברנו על המשמעות של ספורט ושל תחרות, ועל האפשרות להשמיע בעולם של הספורט התחרותי קולות אחרים...עם משמעות קצת שונה.
האזנה נעימה :) ירדן
-
איך קורה שיום אחד, אחרי עשור של אימונים אינטנסיביים במטרה אולימפית, באמצע האימון – מחליטים לצאת מהמים, להוריד את הכובע והמשקפת, להגיד למאמנים להתראות, ולא לחזור יותר לבריכה. בחיים.
השבוע אירחתי את שי שילון ושוחחנו על המשמעויות של להיות שחיינית מרחקים, על המחירים של דחיקה פיזית של הגוף עד הקצה, על שאלות של דימוי גוף ועל ההתמודדות עם הפרעת אכילה כספורטאית תחרותית.
האזנה נעימה :) ירדן
-
מי אני אם אני לא שחיינית? מה אני אם אני לא ספורטאית? כמה שנאתי להתחרות. או שבעצם אהבתי את זה?
גיליתי ש 30 שנה חייתי בתחרות. גם אחרי שפרשתי. ושלא הייתי בתחרות, כל כך התרחקתי מהתחרות שגם אז לא הייתי עצמי. גיליתי שהעבר שלי כשחיינית מגיל צעיר, ההחלטה לפרוש, ההתמודדות עם הפרישה, ועוד כל כך הרבה דברים שקשורים לספורט התחרותי שהגעתי ממנו משפיעים עלי. בכל האספקטים של חיי.
ורק שהצלחתי לשאול את עצמי את השאלות הללו, הצלחתי גם למצוא תשובות. ולקבל את כל החלקים שבי.
אז בואו תשאלו את עצמכם...הרגשתם פעם שאתם בתחרות? ממש בתחרות. עם רצון עז לנצח. עם פחד אמיתי להפסיד. עם כל הלחץ, והסטרס, וההתרגשות...מכירים את התחושות? אולי הייתם פעם ספורטאים תחרותיים, אולי אתם עדיין, אולי נכנסתם לספורט בגיל מאוחר, ואולי בעבודה או בלימודים, או אפילו עם חברים, משפחה ובני הזוג אתם כל הזמן רוצים לנצח, לנצח ולנצח.
אבל שאלתם את עצמכם פעם למה? או מה המשמעות האמיתית של התחרות הזאת?
את התשובות לשאלות האלה, ובכלל את היכולת והאומץ לשאול אותן – תקבלו ממני בפודקאסט הזה. בכל פרק נקבל כלים שיעזרו לנו להפוך לבני אדם שלמים יותר, וביחד נלמד לקבל ולאהוב את עצמנו ללא תנאים וללא כותרות. בואו נתחיל לנצח את התחרות.
האזנה נעימה :) ירדן