Afleveringen
-
הצופים האדוקים בשידורים הישירים מוועדות הכנסת כבר מכירים היטב את ח"כ נאור שירי מיש עתיד. את העימותים וחילופי העקיצות עם יו"ר ועדת הכספים גפני, את ההומור וגם את הסרקזם שמלווים את המריבות האינסופיות על הפרטים הקטנים שמסתירים את הכסף הגדול (שנשדד לאור היום). מסתבר שמדובר במופע שהוא כמעט הצגה – מחזה שהם החיים עצמם. אסתי סגל ואני פגשנו את הח"כ הצעיר (כמעט 40) והנמרץ מהוד-השרון (רץ למועצת העיר עם אמיר כוכבי וגם היה סגן ראש העיר) ושמענו על הדרך שעושה הכסף מהכיסים שלנו לצרכים והצרכנים הקואליציוניים חסרי השובע. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
כשיורדים לעומקים של תפיסות המציאות השונות בתכלית של קבוצות שונות של בני אדם - בתוך החברה שלנו וגם מחוצה לה - אפשר להתחיל להסביר ואולי גם להבין את הפער שבין המציאות כפי שאנחנו (מי שלא נהיה) תופסים אותה לבין אותה מציאות (לכאורה) שהזולת רואה. פרופ' אבי שגיא מסביר שתפיסת המציאות נוצרת בידי בני האדם עצמם והיא תלויה בהקשרים התרבותיים, במסורות, בשפה. "בקיום האנושי האדם משחק כבורא", מסביר פרופ' שגיא - וכך יכולה קבוצה גדולה של אזרחים לראות בקבוצה אחרת מורדים, בוגדים, כופרים או בורים; וכך גם נוצרת דה-הומניזציה של האויב ובעצם מגדירה את כל הצד שמנגד כ"אויב" ("עמלק", "אין בלתי מעורבים", "להשמיד", "לחסל", "לגרש"). ובאותה הדרך, השפה ותפיסת המציאות גם הוליכה לאותה קונספציה ש"חמאס הוא נכס", ש"חמאס מורתע" וכיוצא באלה. וכאשר מבינים שהמציאות שאנחנו צופים בה היא לא המציאות שהזולת משוכנע שהיא, אפשר להתחיל להבין את עומק הבור שאליו צנחנו
-
Zijn er afleveringen die ontbreken?
-
למרות שהכל היה צפוי - עדיין הכל מפתיע. ואולי המילה הנכונה היא הלם. העולם מביט במתרחש בארה"ב מאז השבעתו המחודשת של דונלד טראמפ, לא ממש מבין מה קורה ושובר את הראש לאן כל זה הולך. ציפי שמילוביץ' מנסה להסביר ולהמחיש את הסערה המושלמת שמתרחשת בבית הלבן ובמוסדות השלטון, למרות שלא בטוח שזה אפשרי. ארה"ב, כנראה לראשונה בתולדותיה, בוחרת בצד הרע של ההיסטוריה. מעשיו של טראמפ (יחד עם אילון מאסק חסר המעצורים) מנתקים את ארה"ב מהמערב, מתנערים מתפקיד השוטר הטוב של העולם ומתכופפים בפני האינטרסים האישיים והילדותיים להחריד של הנשיא הכי קפריזי ונטול מעצורים שאמריקה ידעה אי פעם. שיחה לא קלה על תקופה מאוד קשה
-
היא חברת הכנסת הבולטת והפעילה ביותר באופוזיציה (עם קומץ נבחר אבל זעיר של עמיתים מסיעתה ומסיעות אופוזיציה נוספות), ובכל זאת אופטימית. נעמה לזימי מעודדת מהעלייה המתמדת בסקרים של מפלגתה ("העבודה"; או בשמה החדש - "הדמוקרטים"); מהאמירות הברורות והלא מתחמקות של היו"ר יאיר גולן ומהמשוב שהיא מקבלת מהרחוב. היא מודה שהביזור הבלתי אפשרי במרכז-שמאל של המפה הפוליטית מקשה מאוד על המאבק מול הימין המגובש מאחורי נתניה, מקווה שהחברה הערבית והמפלגות שמייצגות אותה יצטרפו למאבק הגורלי ומשוכנעת שהמפה הפוליטית עוד תשתנה ברגע שיוכרזו בחירות. עם זאת, היא מזהירה מפני פגיעה בטוהר הבחירות, אם וכאשר יגיעו. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
לפני שלוש שנים בדיוק פלשה רוסיה לאוקראינה והכניסה את שתי המדינות למלחמה מדממת שמסרבת לדעוך - סיבה טובה לארח באולפן את האורח המתמיד יאיר נבות, שהגיע ארצה לביקור מולדת. נשיא רוסיה פוטין ספג סנקציות מקיפות וצו מעצר בינלאומי; רוסיה שילמה במאות אלפי קורבנות ופגיעה כלכלית קשה ופוטין קיבל התחזקות של נאט"ו, שנואת נפשו; אוקראינה מצידה קיבלה גיבוי כלכלי וצבאי מקיף מהמערב, בעיקר מארה"ב של ביידן, אבל גם מהאיחוד האירופי וממדינות מערב אירופה. אבל פוטין כמו פוטין: המתין בסבלנות, ספג את המכות, ייחל לחזרת טראמפ וקיבל את מבוקשו. עכשיו שני המנהיגים ייפגשו ביניהם בריאד, בלי שותפות נוספות, ויכריעו את גורלה של אוקראינה. וברקע יושבת אירופה ומנסה להבין לאן כל זה הולך. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
כל מי שמגיע מדי מוצ"ש למרכז חורב בחיפה וגם מי שעוקב מרחוק, לא יכול להחמיץ את הדומיננטיות של רותם פרלמן-פרחי - מובילת המאבק בסניף הצפוני שלו, עוד מימי בלפור. חיפאית, אמא לשתי בנות צעירות, עו"ד שעוסקת בעיקר בטכנולוגיה ובפרטיות, חברת המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, דירקטורית בקרן ברל כצנלסון ומובילה - יחד עם עוד כמה שותפות - את מחאת העם חיפה. בעבר פעילה בשלום עכשיו ובמרצ וכיום חברת מפלגת הדמוקרטים, סטודנטית לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א ואקטיביסטית מתמידה. ופריט טריוויה מפתיעה: רותם הנחתה את האירוע שעבור רבים מאיתנו היה אות הפתיחה לשנתיים המוטרפות האחרונות - הפגנות המטריות הבלתי נשכחת בכיכר הבימה בינואר 2023. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
בשנה הארוכה והמפרכת של המאבק נגד ההפיכה המשטרית והשנה ורבע של המלחמה שהגיעה בעקבותיה, שכחנו שיש עוד דברים בעולם. למשל: בייסבול. אז הגיע הזמן לחזור לארז שץ - ידיד הפודקאסט ונציג הבייסבול ב"על הדרך", שהוא גם בעלי הפודקאסט העברי "כושר הוט-דוג" - ולהתעדכן במה שקורה בענף הספורט האמריקאי הכי יהודי שיש. שיחה עם מה שקורה בליגה בשנים האחרונות, מה שקרה בניו-יורק בעונה שהסתיימה באוקטובר האחרון, על הלוס-אנג'לס דודג'רס שזכו באליפות ולאט לאט נהפכים ליאנקיס החדשים (בכסף, בווינריות, בתיעוב מצד אוהדי שאר הקבוצות) וגם על התמורות שעובר הענף באספקט הכלכלי והמשברים הגדולים שאורבים מעבר לפינה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
בסיום הפרק שבו התארחה העיתונאית פאר לי שחר היא הציעה ראיון הפוך: שיחה שבה היא תראיין את המראיין, המארח, את בעלי הפודקאסט. אז הפרק הפעם הוא "על הדרך | שאלות לטובי פולק". יצאה שיחה על המדינה והחברה, על מי שהיינו או שחשבנו שהיינו ובפועל כבר איננו עוד. על הישראלית שניגפה בפני היהדות; על הבסיס הגזעי ואפילו גזעני שעליו הוקמה "המדינה היהודית"; על המדינה שהיא אולי יהודית אבל לא ממש דמוקרטית; על השוויון שלא קיים; על החמלה שנעלמה; על המיתוסים והאתוסים שגלדנו עליהם ומתפוררים לנגד עינינו. שיחה לא אופטימית, לא בהכרח פסימית - רק מציאותית להחריד. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
עולם הכדורסל ובעצם כל עולם הספורט התעורר הבוקר (ראשון) לחדשות של פעם בדור. אחרי חצות (שעון ניו-יורק) החלו לצאת הידיעות על הטרייד הלא ייאמן שיזמה הנהלת דאלאס מאווריקס, שהחליטה להעביר את לוקה דונצ'יץ' - אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם - לאימפריה מלוס-אנג'לס, הלייקרס, בתמורה לאנתוני דייויס (ועוד כמה שאריות). וכך התעוררה בבוקר יום ראשון ציפי שמילוביץ' למבול של ידיעות והודעות על המהלך חסר התקדים - מהלך שאף אחד לא ראה אותו מגיע. ומעבר לכדורסל (גם על זה דיברנו בשיחה הזו), המהלך הזה מבטא החלטה של שני המועדונים להחזיר לעצמם את השליטה והכוח, אחרי שנים רבות שהשחקנים היו אלה שנתנו את הטון ובמידה רבה הוליכו באף את בעלי ומנהלי הקבוצות. ובמובן הזה, אנחנו אולי עדים למהפכה, או לפחות מהפך
-
למרות שמפתה לפטור את האופטימיות של הרב מאיר אזרי כ"עוד חולם חלומות בהקיץ", הגישה הפתוחה והליברלית שלו מעודדת וכמעט מידבקת. הרב אזרי הוא רבה של קהילת בית דניאל ליהודית מתקדמת (הזרם הרפורמי). בספרו "מאירי הדרך" מפרט הרב אזרי את עקרונות הזרם הרפורמי ביהדות, היהדות המתקדמת – זרם שלדבריו מקיף בין 6 ל-8 אחוזים מכלל היהודים החיים בישראל (לא מעט, בהתחשב בהיקף הכללי של האוכלוסייה ובעיקר בתרגום הפליטי הנבחר שלה). הרב אזרי משוכנע שהדרך שהוא מציג ומציע יוכל להיות גם בעל השפעה ליברלית פוליטית, חברתית וגם מדינית. גבע קרא-עוז, שמקורב לקהילה וגם חגג לבנו בכורו בר מצווה בבית דניאל, מצא בזרם הרפורמי את הצוהר ליהדות שהוא לא מתכחש אליה, שלא כמו היהדות האורתודוכסית שדוחה אותו (כמו את רובנו). יצאנו מעט אופטימיים, מה אתם יודעים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
ככל שאנחנו נחרדים מהאכזריות והרוע של אויבינו, כך קשה לנו להבין את האדישות של אלה משלנו שמתעקשים להמשיך במלחמת נצח בשם מטרות מופרכות ובלתי אפשריות ובעיקר להפקיר למותם את חסרות וחסרי הישע שנחטפו באותו בוקר נורא. פרופ' אבי שגיא חוזר לשיחה שעיקרה הניסיון (העקר, הבלתי אפשרי) להבין את האדישות והניכור לחיי אדם בצד שלנו: ההתעלמות מקורבנות המלחמה שבפועל הסתיימה; הפניית העורף למצוקות האזרחים ומגויסי המילואים האינסופיים; ההתעקשות הפושעת על הבלים כמו "ניצחון מוחלט", "השמדת החמאס", "כיבוש מחדש" ושליטה על כל הרצועה ומה לא. אבל ובעיקר: קידוש ההפקרה למותם של עשרות רבות של ישראלים חטופים - ובמקביל שמחה איד וזלזול מוחלט במצוקה הנוראית של מיליוני בני אדם שנותרו ללא קורת גג, חימום, שירותי בריאות, מים זורמים, מזון ותנאים סניטריים מינימליים. ניסינו לרדת לשורשי הפונדמנטליזם וזה לא היה פשוט
-
אחרי מלחמת יום כיפור רחל דולב השתחררה מהשירות הצבאי הסדיר, למדה משפטים ושברה את הראש מה הלאה. פגישה מקרית החזירה אותה למדים ולשירות במסגרת הפרקליטות הצבאית. אחרי שורה של תפקידים משפטיים-צבאיים, היא מונתה בשנת 2000 לצנזורית הצבאית הראשית, תפקיד שאותו מילאה עד לפרישתה ב-2004 בדרגת תא"ל. אחרי הפרישה היא עסקה בעריכת דין (בעיקר בתחומי המנהל הציבורי), צברה ניסיון פוליטי קצר (מרצ, עבודה) וכיום היא חברה בוועד המנהל של "מפקדים למען בטחון ישראל" וכן מרצה ומרואיינת מבוקשת. שיחה על הצבא שהיה אז ולמה שנהפך היום, על תפקיד ותפקוד הצנזורה הצבאית לאורך השנים, על המדיניות הישראלית ולאן היא לוקחת אותנו וגם על האנטישמיות שמרימה ראש בעולם, על השלום ועל העתיד. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
עם כל האהדה והרצון הטוב, לדעתו של נדב תמיר - מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל, דיפלומט לשעבר ויועץ מדיני - דווקא הנשיא "הכי ציוני" ביידן הזיק מאוד לישראל בשנה האחרונה. כי למרות ועל אף ניסיונו העצום וההיכרות העמוקה עם הפוליטיקה הישראלית בכלל ונתניהו בפרט, בסופו של דבר נתניהו פחד מסמוטריץ' ובן-גביר הרבה יותר משפחד מביידן. המקרה של טראמפ שונה לגמרי. וזו גם הסיבה שאפשר להניח שההבטחה הגלומה לימין הישראלי בנשיאותו המחודשת (מי דרש סיפוח ולא קיבל?) תסייע לנתניהו לצלוח עסקה להפסקת אש ושחרור חטופים, שעד כה הימין הישראלי התנגד לה בתוקף. שיחה על יחסי החוץ של ישראל מול ארה"ב ובכלל, על אנטישמיות, על דיפלומטיה בתקופה עוינת ולעומתית וגם על הכורח שבהשגת הסדרים מדיניים ואפילו, מי ישמע, הסכמי שלום. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
בלי תכנון מוקדם, יצא שהשיחה עם עמיר פלג ("חדשות", "ידיעות אחרונות") - עיתונאי ספורט מאמצע שנות ה-80 - נהפכה למסע בזמן בשניים. מהר מאוד התברר שהגיל, תחנות הביניים באקדמיה ובעבודות הסטודנטיאליות, האהבה לספורט, לעיתונות ולכתיבה, הכניסה לעיתונות הספורט והתחנות בעיתונות הכתובה הוותיקה - משותפים למשוחחים ברמה מבהילה כמעט. השיחה התקיימה לקראת יציאתו לאור של "המרוץ לתחתית - מותה של תקשורת הספורט", ספר שכתב פלג ובו תיאור מפורט של תהליכי הידרדרותה של עיתונות הספורט בישראל בעשורים האחרונים. ומכאן לשם, גלשה השיחה למסע בזמן עמוק בקרביים של העיתונות הישראלית (חדשות, ידיעות אחרונות, מעריב ועוד) בכלל ועיתונות הספורט בפרט, מתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה ועד היום. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
אין דבר שהממשלה הנוכחית ונתניהו בראשה חרדים מפניו יותר מוועדת חקירה ממלכתית (או חקירה מקצועית בכלל). בוגי יעלון, לשעבר הרמטכ"ל וגם שר ביטחון בממשלות נתניהו, הגיע לשיחה באולפן וניסה לענות על שורה של שאלות, נתונים וגילויים שאספה אסתי סגל, שעקבה אחרי דיוני ועדת החקירה האזרחית (שמולה גם יעלון העיד בדלתיים סגורות). כהרגלו, יעלון לא חוסך במילים קשות כשהוא מתאר את התהליכים שהביאו אותנו לאסון המתגלגל ששיאו ה-7 באוקטובר 2023: חיסול וסירוס שומרי הסף, עיקור הליכי קבלת ההחלטות, ההשתלטות האלימה על התקשורת, המינויים המופקרים ובעיקר השתקת והרדמת כל מערכות ההרתעה והביקורת עם הקביעה שהחמאס "מורתע", שהחמאס הוא "נכס", הרשות היא "נטל" ומצבנו מעולם לא היה מושלם כל-כך. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
לקראת סיום השיחה, ביקש דניאל (דני) כרמון להוסיף משפט אחד אישי שסיכם הכל: "45 שנים עבדתי בשירות המדינה. מתוכן 44 היו מדהימות, מרתקות ומאתגרות ואני לא מצטער על אף רגע - חוץ מרגע אחד...". הרגע שאליו כרמון מכוון הוא אותו יום שחור ב-17 במרץ 1992, שבו התפוצצה מכונית תופת בשגרירות בארגנטינה - פיגוע שבו נהרגה אשתו של כרמון, אליאורה (בפיגוע נהרגו 29 בני אדם ו-242 נפצעו). שיחה על שירות החוץ, האתגרים, הקשיים, השינויים שהוא עבר לאורך השנים; וגם על גילויי האנטישמיות ברחבי העולם (בניגוד לרבים מעמיתיו, כרמון מצדיק את סגירת השגרירות בדבלין וטוען שהדבר היה צריך להתבצע לפני שנים); על הקשר והשוני שבין אנטישמיות להתנגדות למדיניות ממשלות ישראל וגם על הסיטואציה הבינלאומית חסרת התקדים בנושא החטופים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
בוקר ה-7 באוקטובר 2023 היה טראומטי לכל ישראלי באשר הוא - גם למאות האלפים שכבר לא מתגוררים בארץ, גם לכאלה שנתקעו בחו"ל בנסיעת עבודה או בטיול. החל מאותה השבת החלה מיכל הראל, שחיה בטורונטו בשש השנים האחרונים, לקבל אינספור פניות מישראלים שחיפשו דרך החוצה מישראל המותקפת. שבועות ספורים לאחר מכן היא הקימה את הפורטל "עוברים לקנדה" ומאז קיימה יותר מ-5,000 שיחות ועזרה לטפל במאות משפחות שביקשו לברר את אפשרויות ההגירה למדינה הצפונית. במקביל, החליטו שלטונות ההגירה הקנדים לפתוח מסלול הגירה וקליטה לישראלים ("מסלול הומניטרי" - בדומה לאופציות שנפתחו עבור פליטים מאוקראינה), חלון שכבר נסגר ונפתח עכשיו מחדש לשנה נוספת. השיחה הולכת למקומות שלא שיערנו שייתכנו, אבל יותר מכל היא חושפת תופעה מהסוג שלא העלינו על הדעת שתיתכן: "פליטות ישראלית" מודל שנות האלפיים. מוזמנים לשיחה אמוציונאלית לא פחות משהיא אינפורמטיבית
-
קשה למצוא עיתונאים, פרשנים, חוקרים, מדינאים, פוליטיקאים, קצינים; וגם בעלי תפקידים בכל הרמות - שצפו את מה שעבר על המזרח התיכון בחודשים האחרונים, מפרוץ מבצע הביפרים בלבנון ועד להפלת משטר אסד בסוריה. קסניה סבטלובה, לשעבר עיתונאית, וח"כית והיום חוקרת, פרשנית מבוקשת ומנכ"לית ארגון "רופס" (חבלים), דווקא שיערה שתמורות גדולות עומדות בפתח, אבל גם היא לא הייתה מסוגלת לשער עד כמה הכל יתהפך ובזמן קצר כל-כך. שיחה על הפער שבין התדמית של חיזבאללה לכוחו האמיתי; על המלכודת שרוסיה נכנסה לתוכה בעיניים פקוחות והאופציות שלה עכשיו; על הקריסה המהירה של משטר אסד בסוריה; על ההזדמנות הגדולה של טורקיה; על אורך הנשימה של איראן וגם על מקומה של ישראל במארג האזורי החדש. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
כשרבים מאיתנו מצקצקים מול הזוועות המוגלמות ב"תוכנית האלופים" (הרעבה, העברת אוכלוסייה, הגליה) - בפועל היא מתקדמת בשטח. כשאנחנו מקטרים על עוד אזעקה שמפילה אותנו מהמיטה באמצע הלילה, לקרוב ל-3 מיליון מהאזרחים שמתגוררים ברצועת עזה אין איפה להעביר את הלילה, מה לשתות ומה לאכול בשביל להמשיך לחיות, לשרוד, להתקיים. מאז ה-7 באוקטובר ההוא, כתב הארץ ניר חסון מלווה את מה שקורה בעזה מהזווית האזרחית, והוא מביא עדויות בלתי נתפסות על היקף ההרג וההרס - תמונות שאזרחי מדינת ישראל מסרבים לראות והתקשורת הישראלית מסרבת להראות. ערים שלמות נמחקו, עשרות אלפי בני אדם בלתי מעורבים נהרגו. נשים וגברים, קשישים וילדים ותינוקות. חסון יודע שבישראל עוצמים עיניים לרווחה אבל יודע שהאסון הזה ייפול עלינו ביום שאחרי. והוא חושש שקטסטרופה תלווה אותנו לדורות רבים קדימה, אם בכלל אפשר יהיה להתאושש ממנה
-
בימים שבהם מדינת ישראל משוועת למעט סימפטיה, אמפטיה או לפחות הבנה ברחבי העולם, ההחלטה שקיבל שר החוץ הטרי יחסית, גדעון סער, לסגור את שגרירות ישראל בדבלין, נראית כמו שער עצמי לא מפואר בעליל. פרופ' מיכל מולכו, ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת גאלוויי, חיה ועובדת באירלנד כבר 20 שנה ולא מתכחשת לסנטימנט האנטי ישראלי של ממשלות אירלנד לדורותיהן (מאז מלחמת ששת הימים והכיבוש), מודה שפה ושם גם יש גילויי אנטישמיות, ועדיין לא מצליחה להבין את התגובה הישראלית ההיסטרית למצוקה המדינית-דיפלומטית. ויותר מזה: סגירת השגרירות תפגע בקהילה היהודית באירלנד (שבפועל מורכבת ברובה מישראלים), תאלץ את הנזקקים לשירותים הקונסולריים לנדוד (כנראה) עד לונדון ותשאיר את הזירה התקשורתית פרוצה ומופקרת. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
- Laat meer zien
