Afleveringen
-
כששאלתי את עו"ד שחר בן-מאיר האם קיים סיכון שנגלוש למשבר חוקתי, הוא כמעט גיחך: "סיכון למשבר חוקתי? אנחנו מזמן עמוק במשבר חוקתי...". הוא לא הופתע מהמהומה שחוללה ח"כ גוטליב באולם המשפט ומזכיר לכולנו שהיא בסך הכל חברה די זוטרה בארגון פשע שהוא היום הליכוד, הקואליציה והממשלה. כך בפירוש. יחסם של בנימין נתניהו ויריב לוין למערכת המשפט הוא הפרת אמונים לכל דבר ובזמנים מתוקנים הם היו עומדים לדין. הוא מסכים שמשפט האלפים של נתניהו נהפך לקרקס, לפארסה מוחלטת, ולדעתו השופטים איבדו את הרסן כבר בתחילת הדרך, כשהסכימו לכך שהנאשם לא יהיה נוכח בכל הדיונים ואפילו לא בחלק מהם. אבל אחרי הכל, הוא מזכיר לכולנו שמערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט לא יהיו הפתרון שלנו. המפתח הוא בידינו, המון האזרחים. כולנו. ואנחנו חייבים לעשות הכל בשביל להציל את עצמנו. וקודם כל, כמובן, את מעט החטופים שהופקרו לגורלם בעזה
-
קשה להיזכר בסיטואציה שבה ראש ממשלת ישראל נקרא באופן בהול וחסר תקדים לפגישה עם נשיא ארה"ב בזמן שהוא שוהה בביקור רשמי באירופה, אבל הביטויים "מוזר" ו"מפתיע" מתגמדים כשמדובר בדונלד טראמפ. נדב תמיר מכיר היטב את הפוליטיקה של וושינגטון ומודה שגם הוא לא לגמרי הבין את האירוע. רבים סברו שטראמפ נזקק לביקור רשמי של ראש מדינה ידידותית בשביל להרגיע מעט את בהלת המכסים שהקריסה את הבורסות בעולם, אבל הנושא הזה כמעט שלא עלה. מה שכן עלה, זו הבשורה של טראמפ על פתיחת שיחות ישירות מול איראן - הודעה שניכר היה בנתניהו ששמע עליה לראשונה יחד עם שאר העולם. וזה ניכר בפניו הנדהמות. טראמפ גם הפליג בשבחו של ארדואן, הזכיר בקצרה את רצונו בסיום המלחמה בעזה והזכיר בחטף את החטופים, כמו לצאת ידי חובה. תמיר ממליץ לשים לב לפסגת המנהיגים הצפויה בריאד במהלך החודשיים הקרובים, כי היוזמה הסעודית לא תבשיל לפני שהמלחמה בעזה תגיע לסיומה
-
Zijn er afleveringen die ontbreken?
-
זו לא הייתה שיחה קלה ולא פשוטה, וציפי שמילוביץ' ואני ידענו שכך היא תהיה. התחלנו נמוך (המצב בארה"ב, מעללי טראמפ, המצב אצלנו, מעללי נתניהו) ואז צללנו עמוק אל מחוזות הזיכרון, הנוסטלגיה, הגעגוע והעצב. התכנסנו לדבר על התופעה הייחודית ששנינו מאוהבים בה: להקת כוורת. העילה, התירוץ אם תרצו, הייתה סדרה נפלאה שערך יואב קוטנר ושודרה בכאן 11, אבל לא באמת היינו צריכים את קוטנר הנהדר בשביל לשפוך את מה שיושב לשנינו על הלב. כי כוורת, במידה שלא תיאמן, היא הפער הנורא בין מה שהיינו רוצים להיות למה שנהיה מאיתנו; בין הישראל שחשבנו שאנחנו לישראל שאליה נקלענו; בין מה שהיינו (אולי) לרגע קצר וגילינו שהרגע כבר חלף. אז קחו אוויר. ולסיום, סוכרייה מפתיעה לעוקבים המתמידים של הפודקאסט: השיר "שקט" בביצוע מחודש של להקת הבית סיילנט ריגרשן
-
אחרי שעסקה במשך בייעוץ אסטרטגי והשתתפה בניהול משאים ומתנים מדיניים ואחרים, החליטה ליאן פולק-דוד - עם שותפים נוספים - לאגד את מיטב הגופים שעוסקים בביטחון המדינה, ביוזמות המדיניות וברעיונות השונים לפתרון הסכסוך, תחת ארגון הגג "הקואליציה לביטחון אזורי". תוכנית "מגן אברהם" של הקואליציה לביטחון אזורי היא יוזמה מדינית-ביטחונית ישראלית חדשה, שממנפת את ההזדמנות האזורית המונחת לפתחה של ישראל וביצור בטחונה לשנים קדימה. בשיחה עם פולק-דוד היא סוקרת את המצב המדיני והביטחוני הנוכחי, נוגעת בשורת הכשלים שמלווים אותנו היום וגם קובעת שאין סיכוי ריאלי להתקדם לפתרון כלשהו כל זמן שהממשלה הנוכחית מכהנת. וכנהוג בפלטפורמה, היא אופטימית שזה אפשרי וגם יקרה כי העולם לא יחכה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
אחרי חודשים שבהם הצטברו לא מעט שאלות שהגיעו בכל הפלטפורמות ובהמשך לבקשת הקהל (לפחות חלק ממנו), הגיע הזמן לפרק "תיבת הדואר": תשובות לשאלות שלכם/ן. ניסיתי כמיטב יכולתי להסביר איך שיר (פודקאסט) נולד, מה מניע אותי, למה אני עושה את מה שאני עושה, למה ולמי אני מחויב ואיך זה להשתעבד למפעל שהוא כמעט מפעל חיים (עוד מעט 4 שנים!), שהתמורה היחידה שהוא מניב לי זה עיסוק וסיפוק ואולי גם תרומה כלשהי לחברה שבה אני עדיין חי. ניסיתי לספר מאיפה נולדה והתגבשה השקפת העולם שלי ומה המקורות שלה, מה אני חושב "על המצב", איך נחלצים ממנו והאם בכלל יש לנו סיכוי לעתיד מעט טוב יותר. מקווה שהצלחתי לענות ואשמח להקליט פרקים נוספים בפורמט הזה, ככל שיעלו עוד שאלות. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
לפני שנה וחצי הוא נבחר - ברוב נאה וכבר בסיבוב הראשון - לקדנציה שנייה לראשות עיריית הוד השרון וכבר נמצא עמוק בשנה השביעית לכהונתו. זו לא הייתה הפתעה לתושבי העיר שמכירים את אמיר כוכבי, אבל ההצטיינות המקומית הפנתה אליו (ולא מהיום) גם את הזרקור הארצי ובעתיד אולי גם הלאומי. שיחה (לא ראשונה ואפילו לא שנייה) עם ראש עיר ונציג ציבור מי שלא פוחד לעמוד על שלו, שלא מהסס לפועל ע"פ השקפת עולמו, שמביע עמדות נחרצות בנושאים פוליטיים ולאומיים ומוביל טרנד מבורך של מנהיגות מקומית שאולי תוביל אותנו למקום אחר, קצת יותר טוב. שוחחנו על החיים בעיר והאופציות (הלאומיות) לעתיד; על עמיתיו בשלטון המקומי שלא כולם מוכנים לקפוץ (כמוהו )לאש; על הסוגיות החברתיות והלאומיות וגם על הגישושים מצד האנשים של בנט. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
גם עשרות שנות שירות כטייס בחיל האוויר ושנים ארוכות כאזרח ומוחה מתמיד נגד השלטון ובעיקר נגד ההפיכה המשטרית, לא הכינו את תא"ל (מיל') אסף אגמון ליום הנורא בחייו, ה-20 בנובמבר 2024. במהלך הלחימה בלבנון, נכדו - גור קהתי ז"ל - חובש קרבי בגולני, נהרג אחרי שנקרא לטפל בארכיאולוג החובב ויקיר הצבא זאב ("ז'אבו") ארליך, שנהרג במהלך "משימה" של בדיקת" מבצר" וחיפוש אחרי כתובות "יהודיות" (ובמהלך פושע לא פחות "חויל" מיד אחרי שנהרג בשטח כאזרח). מאותו הרגע מנהל אגמון מלחמת חורמה מתסכלת לגילוי האמת ולקיחת האחריות מול המפקדים הישירים והבכירים של נכדו וגם מול הגורמים הבכירים ביותר במטכ"ל. שיחה קשה ומרה עם מי שחשב שכבר ידע וראה הכל, ועדיין נשאר המום מול תרבות השקר שהשתרשה בצבא. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
אחרי שטראמפ הבטיח שהמלחמה באוקראינה תסתיים בתוך שבועות ואחרי האמבוש לזלנסקי בבית הלבן, מגלה השליח המיוחד וויטקוף שגם במזרח אירופה כמו במזרח התיכון - העולם לא בהכרח עובד ע"פ השעון והקצב של וושינגטון. יאיר נבות עושה סדר בלו"ז של המלחמה בת שלוש השנים (רוסיה-אוקראינה); במחאות נגד השחיתות השלטונית (סרביה); במאבק נגד המשטר האוטוקרטי (הונגריה); וגם בניסיונות להיאבק בשחיתות האישית (רומניה). ובלי לגעת בעניינים שלנו כנראה שאי אפשר: ככל ששברנו את הראש, התקשינו למצוא עוד דוגמה למדינה מערבית דמוקרטית שאזרחיה בונים על השירות החשאי שלה שיציל אותה מפני השלטון הנבחר
-
הצופים האדוקים בשידורים הישירים מוועדות הכנסת כבר מכירים היטב את ח"כ נאור שירי מיש עתיד. את העימותים וחילופי העקיצות עם יו"ר ועדת הכספים גפני, את ההומור וגם את הסרקזם שמלווים את המריבות האינסופיות על הפרטים הקטנים שמסתירים את הכסף הגדול (שנשדד לאור היום). מסתבר שמדובר במופע שהוא כמעט הצגה – מחזה שהם החיים עצמם. אסתי סגל ואני פגשנו את הח"כ הצעיר (כמעט 40) והנמרץ מהוד-השרון (רץ למועצת העיר עם אמיר כוכבי וגם היה סגן ראש העיר) ושמענו על הדרך שעושה הכסף מהכיסים שלנו לצרכים והצרכנים הקואליציוניים חסרי השובע. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
כשיורדים לעומקים של תפיסות המציאות השונות בתכלית של קבוצות שונות של בני אדם - בתוך החברה שלנו וגם מחוצה לה - אפשר להתחיל להסביר ואולי גם להבין את הפער שבין המציאות כפי שאנחנו (מי שלא נהיה) תופסים אותה לבין אותה מציאות (לכאורה) שהזולת רואה. פרופ' אבי שגיא מסביר שתפיסת המציאות נוצרת בידי בני האדם עצמם והיא תלויה בהקשרים התרבותיים, במסורות, בשפה. "בקיום האנושי האדם משחק כבורא", מסביר פרופ' שגיא - וכך יכולה קבוצה גדולה של אזרחים לראות בקבוצה אחרת מורדים, בוגדים, כופרים או בורים; וכך גם נוצרת דה-הומניזציה של האויב ובעצם מגדירה את כל הצד שמנגד כ"אויב" ("עמלק", "אין בלתי מעורבים", "להשמיד", "לחסל", "לגרש"). ובאותה הדרך, השפה ותפיסת המציאות גם הוליכה לאותה קונספציה ש"חמאס הוא נכס", ש"חמאס מורתע" וכיוצא באלה. וכאשר מבינים שהמציאות שאנחנו צופים בה היא לא המציאות שהזולת משוכנע שהיא, אפשר להתחיל להבין את עומק הבור שאליו צנחנו
-
למרות שהכל היה צפוי - עדיין הכל מפתיע. ואולי המילה הנכונה היא הלם. העולם מביט במתרחש בארה"ב מאז השבעתו המחודשת של דונלד טראמפ, לא ממש מבין מה קורה ושובר את הראש לאן כל זה הולך. ציפי שמילוביץ' מנסה להסביר ולהמחיש את הסערה המושלמת שמתרחשת בבית הלבן ובמוסדות השלטון, למרות שלא בטוח שזה אפשרי. ארה"ב, כנראה לראשונה בתולדותיה, בוחרת בצד הרע של ההיסטוריה. מעשיו של טראמפ (יחד עם אילון מאסק חסר המעצורים) מנתקים את ארה"ב מהמערב, מתנערים מתפקיד השוטר הטוב של העולם ומתכופפים בפני האינטרסים האישיים והילדותיים להחריד של הנשיא הכי קפריזי ונטול מעצורים שאמריקה ידעה אי פעם. שיחה לא קלה על תקופה מאוד קשה
-
היא חברת הכנסת הבולטת והפעילה ביותר באופוזיציה (עם קומץ נבחר אבל זעיר של עמיתים מסיעתה ומסיעות אופוזיציה נוספות), ובכל זאת אופטימית. נעמה לזימי מעודדת מהעלייה המתמדת בסקרים של מפלגתה ("העבודה"; או בשמה החדש - "הדמוקרטים"); מהאמירות הברורות והלא מתחמקות של היו"ר יאיר גולן ומהמשוב שהיא מקבלת מהרחוב. היא מודה שהביזור הבלתי אפשרי במרכז-שמאל של המפה הפוליטית מקשה מאוד על המאבק מול הימין המגובש מאחורי נתניה, מקווה שהחברה הערבית והמפלגות שמייצגות אותה יצטרפו למאבק הגורלי ומשוכנעת שהמפה הפוליטית עוד תשתנה ברגע שיוכרזו בחירות. עם זאת, היא מזהירה מפני פגיעה בטוהר הבחירות, אם וכאשר יגיעו. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
לפני שלוש שנים בדיוק פלשה רוסיה לאוקראינה והכניסה את שתי המדינות למלחמה מדממת שמסרבת לדעוך - סיבה טובה לארח באולפן את האורח המתמיד יאיר נבות, שהגיע ארצה לביקור מולדת. נשיא רוסיה פוטין ספג סנקציות מקיפות וצו מעצר בינלאומי; רוסיה שילמה במאות אלפי קורבנות ופגיעה כלכלית קשה ופוטין קיבל התחזקות של נאט"ו, שנואת נפשו; אוקראינה מצידה קיבלה גיבוי כלכלי וצבאי מקיף מהמערב, בעיקר מארה"ב של ביידן, אבל גם מהאיחוד האירופי וממדינות מערב אירופה. אבל פוטין כמו פוטין: המתין בסבלנות, ספג את המכות, ייחל לחזרת טראמפ וקיבל את מבוקשו. עכשיו שני המנהיגים ייפגשו ביניהם בריאד, בלי שותפות נוספות, ויכריעו את גורלה של אוקראינה. וברקע יושבת אירופה ומנסה להבין לאן כל זה הולך. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
כל מי שמגיע מדי מוצ"ש למרכז חורב בחיפה וגם מי שעוקב מרחוק, לא יכול להחמיץ את הדומיננטיות של רותם פרלמן-פרחי - מובילת המאבק בסניף הצפוני שלו, עוד מימי בלפור. חיפאית, אמא לשתי בנות צעירות, עו"ד שעוסקת בעיקר בטכנולוגיה ובפרטיות, חברת המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, דירקטורית בקרן ברל כצנלסון ומובילה - יחד עם עוד כמה שותפות - את מחאת העם חיפה. בעבר פעילה בשלום עכשיו ובמרצ וכיום חברת מפלגת הדמוקרטים, סטודנטית לתואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א ואקטיביסטית מתמידה. ופריט טריוויה מפתיעה: רותם הנחתה את האירוע שעבור רבים מאיתנו היה אות הפתיחה לשנתיים המוטרפות האחרונות - הפגנות המטריות הבלתי נשכחת בכיכר הבימה בינואר 2023. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
בשנה הארוכה והמפרכת של המאבק נגד ההפיכה המשטרית והשנה ורבע של המלחמה שהגיעה בעקבותיה, שכחנו שיש עוד דברים בעולם. למשל: בייסבול. אז הגיע הזמן לחזור לארז שץ - ידיד הפודקאסט ונציג הבייסבול ב"על הדרך", שהוא גם בעלי הפודקאסט העברי "כושר הוט-דוג" - ולהתעדכן במה שקורה בענף הספורט האמריקאי הכי יהודי שיש. שיחה עם מה שקורה בליגה בשנים האחרונות, מה שקרה בניו-יורק בעונה שהסתיימה באוקטובר האחרון, על הלוס-אנג'לס דודג'רס שזכו באליפות ולאט לאט נהפכים ליאנקיס החדשים (בכסף, בווינריות, בתיעוב מצד אוהדי שאר הקבוצות) וגם על התמורות שעובר הענף באספקט הכלכלי והמשברים הגדולים שאורבים מעבר לפינה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
בסיום הפרק שבו התארחה העיתונאית פאר לי שחר היא הציעה ראיון הפוך: שיחה שבה היא תראיין את המראיין, המארח, את בעלי הפודקאסט. אז הפרק הפעם הוא "על הדרך | שאלות לטובי פולק". יצאה שיחה על המדינה והחברה, על מי שהיינו או שחשבנו שהיינו ובפועל כבר איננו עוד. על הישראלית שניגפה בפני היהדות; על הבסיס הגזעי ואפילו גזעני שעליו הוקמה "המדינה היהודית"; על המדינה שהיא אולי יהודית אבל לא ממש דמוקרטית; על השוויון שלא קיים; על החמלה שנעלמה; על המיתוסים והאתוסים שגלדנו עליהם ומתפוררים לנגד עינינו. שיחה לא אופטימית, לא בהכרח פסימית - רק מציאותית להחריד. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
עולם הכדורסל ובעצם כל עולם הספורט התעורר הבוקר (ראשון) לחדשות של פעם בדור. אחרי חצות (שעון ניו-יורק) החלו לצאת הידיעות על הטרייד הלא ייאמן שיזמה הנהלת דאלאס מאווריקס, שהחליטה להעביר את לוקה דונצ'יץ' - אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם - לאימפריה מלוס-אנג'לס, הלייקרס, בתמורה לאנתוני דייויס (ועוד כמה שאריות). וכך התעוררה בבוקר יום ראשון ציפי שמילוביץ' למבול של ידיעות והודעות על המהלך חסר התקדים - מהלך שאף אחד לא ראה אותו מגיע. ומעבר לכדורסל (גם על זה דיברנו בשיחה הזו), המהלך הזה מבטא החלטה של שני המועדונים להחזיר לעצמם את השליטה והכוח, אחרי שנים רבות שהשחקנים היו אלה שנתנו את הטון ובמידה רבה הוליכו באף את בעלי ומנהלי הקבוצות. ובמובן הזה, אנחנו אולי עדים למהפכה, או לפחות מהפך
-
למרות שמפתה לפטור את האופטימיות של הרב מאיר אזרי כ"עוד חולם חלומות בהקיץ", הגישה הפתוחה והליברלית שלו מעודדת וכמעט מידבקת. הרב אזרי הוא רבה של קהילת בית דניאל ליהודית מתקדמת (הזרם הרפורמי). בספרו "מאירי הדרך" מפרט הרב אזרי את עקרונות הזרם הרפורמי ביהדות, היהדות המתקדמת – זרם שלדבריו מקיף בין 6 ל-8 אחוזים מכלל היהודים החיים בישראל (לא מעט, בהתחשב בהיקף הכללי של האוכלוסייה ובעיקר בתרגום הפליטי הנבחר שלה). הרב אזרי משוכנע שהדרך שהוא מציג ומציע יוכל להיות גם בעל השפעה ליברלית פוליטית, חברתית וגם מדינית. גבע קרא-עוז, שמקורב לקהילה וגם חגג לבנו בכורו בר מצווה בבית דניאל, מצא בזרם הרפורמי את הצוהר ליהדות שהוא לא מתכחש אליה, שלא כמו היהדות האורתודוכסית שדוחה אותו (כמו את רובנו). יצאנו מעט אופטימיים, מה אתם יודעים. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
-
ככל שאנחנו נחרדים מהאכזריות והרוע של אויבינו, כך קשה לנו להבין את האדישות של אלה משלנו שמתעקשים להמשיך במלחמת נצח בשם מטרות מופרכות ובלתי אפשריות ובעיקר להפקיר למותם את חסרות וחסרי הישע שנחטפו באותו בוקר נורא. פרופ' אבי שגיא חוזר לשיחה שעיקרה הניסיון (העקר, הבלתי אפשרי) להבין את האדישות והניכור לחיי אדם בצד שלנו: ההתעלמות מקורבנות המלחמה שבפועל הסתיימה; הפניית העורף למצוקות האזרחים ומגויסי המילואים האינסופיים; ההתעקשות הפושעת על הבלים כמו "ניצחון מוחלט", "השמדת החמאס", "כיבוש מחדש" ושליטה על כל הרצועה ומה לא. אבל ובעיקר: קידוש ההפקרה למותם של עשרות רבות של ישראלים חטופים - ובמקביל שמחה איד וזלזול מוחלט במצוקה הנוראית של מיליוני בני אדם שנותרו ללא קורת גג, חימום, שירותי בריאות, מים זורמים, מזון ותנאים סניטריים מינימליים. ניסינו לרדת לשורשי הפונדמנטליזם וזה לא היה פשוט
-
אחרי מלחמת יום כיפור רחל דולב השתחררה מהשירות הצבאי הסדיר, למדה משפטים ושברה את הראש מה הלאה. פגישה מקרית החזירה אותה למדים ולשירות במסגרת הפרקליטות הצבאית. אחרי שורה של תפקידים משפטיים-צבאיים, היא מונתה בשנת 2000 לצנזורית הצבאית הראשית, תפקיד שאותו מילאה עד לפרישתה ב-2004 בדרגת תא"ל. אחרי הפרישה היא עסקה בעריכת דין (בעיקר בתחומי המנהל הציבורי), צברה ניסיון פוליטי קצר (מרצ, עבודה) וכיום היא חברה בוועד המנהל של "מפקדים למען בטחון ישראל" וכן מרצה ומרואיינת מבוקשת. שיחה על הצבא שהיה אז ולמה שנהפך היום, על תפקיד ותפקוד הצנזורה הצבאית לאורך השנים, על המדיניות הישראלית ולאן היא לוקחת אותנו וגם על האנטישמיות שמרימה ראש בעולם, על השלום ועל העתיד. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא
- Laat meer zien
